תני לי לספר לך סיפור. אחד מיני רבים.

דוד אברהם, בן שנה וחצי.
רק חצי שנה לפני זה יצאתי משנה של דיכאון, מנסה לחזור לעצמי, לייצב את החיים.
אני שכירה שמכניסה בקושי 5,000 ש"ח, אבל העבודה מהבית, אז אסור לי להתלונן, נכון?

נמאס לי שאני כל הזמן מחפשת מה לא הולך אצלי.

נמאס לי להשקיע במקומות הלא נכונים את הכסף שלי.

נמאס לי שהלקוחות הם שקובעים לי איך יראה היומיום שלי.

תשאלי את עצמך רגע: מה באמת מניע אותי לקום בבוקר?

 מה אני עושה כדי להרגיש שלמה, להרגיש שהחיים שלי מלאים במשמעות?

אם את מרגישה לפעמים כאילו את רצה על אוטומט, בין משימות עבודה, חיי משפחה, ופשוט מנסה להדביק את הקצב, אני מבינה אותך.